החלטה בתיק בש"א 2867/06

1.                  בפני מספר בקשות בעניינים שונים שהגיש אברהם צימרינג, המשיב בתיק העיקרי (להלן- המשיב). עניינה של הבקשה הראשונה, בקשת המשיב לצרף מסמך " שיש בו כדי להוכיח את טענת המבקש [המשיב] לפיה - אין חוב" (להלן- המסמך). בקשת המשיב בעניין זה הוגשה לאחר שבמהלך שמיעת הראיות ביום 17.5.07 התנגדה Wells Fargo Bank, המבקשת בתיק העיקרי (להלן- המבקשת) להגשת המסמך באמצעות העד תומס ארג'מנדי, בטענה כי חל עליו צו איסור פרסום שהוצא על ידי בית המשפט בארה"ב. עניינה של הבקשה השנייה (בש"א 5562/07) בבקשת המשיב להתיר לו לצרף ראיה נוספת. המדובר בחוות דעת מומחה לדין הזר, לתמיכה בטענה שחובו של המשיב למבקשת נפרע. עניינה של הבקשה השלישית (בש"א 2867/06 ו-בש"א 5219/07) בבקשת המשיב למחוק על הסף את התובענה המתנהלת נגדו בהליך העיקרי, ה"פ 4052/05, ולחלופין, לעכב את ההליכים בתובענה עד לסיום הליכים משפטיים המתנהלים בארה"ב נגד המבקשת.

נבחן את בקשות המשיב על פי סדרן.

2.                  אשר לבקשה הראשונה, המדובר במסמך אשר הועבר על ידי המבקשת לחברתSuper Future Equities (SFE) ולמר תומס ארג'מנדי (ממקימיה ובעליה של חברת SFE) במסגרת הליך משפטי המתנהל בין השניים בבית המשפט במדינת טקסס, ארה"ב. המסמך, על פי טענת המשיב, יצא תחת ידי חברת Orix (שהיא הגוף המתפעל את המשכנתאות עבור הנאמנות עליה מופקדת המבקשת) והוא כולל, לפי הטענה, מידע המוכיח כי ההלוואה שנטלה חברת Lee Hall (לה ערב המשיב) נפרעה בחלקה הגדול, כך שנותרה יתרה חוב בסך 241,975 דולר בלבד. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.5.07 בתיק העיקרי ביקש המשיב, כאמור, להגיש את המסמך באמצעות העד תומס ארג'מנדי. המבקשת התנגדה בטענה, כי חל על המסמך חיסיון מפאת צו איסור פרסום שהוצא לגביו בהליכים הנ"ל המתנהלים במדינת טקסס, ארה"ב.

3.                  בבקשה שבפני טוען המשיב, כי בעת ישיבת ההוכחות ביום 17.5.07 לא חל על המסמך חיסיון, שכן העותק החתום של צו החיסיון שניתן בארה"ב נושא תאריך 17.5.07, ולפיכך " בחשבון פשוט ונוכח פער הזמנים בין ארה"ב לישראל (הפרש של 8 שעות!), הרי שרק לאחר סיום הדיון בבית משפט נכבד זה ניתן צו החיסיון בארה"ב" (סעיף 4 לבקשה). לחלופין טוען המשיב, כי הצו אינו חל על המבקש או על בית המשפט בישראל, אלא רק על הצדדים לתיק במדינת טקסס ארה"ב. המשיב טוען שאין הצדקה להסתיר מפניו, כמי שחייב בחובה של  Lee Hall, מסמך שהמבקשת מוכנה לחשוף בפני צד שלישי בארה"ב.

המבקשת מתנגדת להגשת המסמך כראייה. לטענתה, כבר בחודש ינואר 2007 הסכימו הצדדים לתיק הנ"ל המתנהל בטקסס, ארה"ב על הטלת חיסיון                 (Confidential - סודיות) מפני גילוי פומבי של מסמכים ועדויות שהוסכם עליהם, והמסמך כלול במסמכים אלה. להסכמת הצדדים להליך הנ"ל ניתן תוקף מחייב, ובהסתמך על כך העבירה המבקשת ביום 29.3.07 את המסמך לעיון באי כוח SFE. ביום 4.5.07 הגישו הצדדים להליך בטקסס, ארה"ב נוסח של "צו חיסיון" מוסכם, והוא נחתם על ידי בית המשפט ביום 17.5.07. "צו החיסיון" אשר נחתם, בין היתר, על ידי ב"כ ארג'מנדי קובע, כי המסמכים החסויים ישמשו אך ורק לצורך ההליך המשפטי אשר מתנהל בין הצדדים בטקסס, ארה"ב. לפיכך טוענת המבקשת, כי ניסיונו של המשיב להגיש באמצעות ארג'מנדי את המסמך כראייה בתיק העיקרי מהווה קנוניה בין המשיב לבין ארג'מנדי, וכן הפרה גסה של הסכמת הצדדים ושל "צו החיסיון" אשר ניתן על ידי בית המשפט בארה"ב. המבקשת מוסיפה, כי אף בית המשפט העליון בווירג'יניה דחה ביום 25.5.07 בקשה דומה שהגיש המשיב לצירוף המסמך כראיה בהליך שהוא מנהל שם נגד המבקשת.

ערב הדיון שנקבע לשמיעת הבקשה, הגיש המשיב בקשה נוספת להגשת מסמכים נוספים כראיות, וכן בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולהמצאתם למשיב ולבית המשפט. על פי הטענה המדובר במסמכים נוספים שמקורם בהליך הנ"ל המתנהל בטקסס, ארה"ב בין ארג'מנדי לבין Orix , שגם בהם יש כדי להעיד, לפי הטענה, על פירעון הלוואת Lee Hall.

4.                  שתים מבקשות המשיב מתייחסות להתרת הגשתן של ראיות נוספות (מסמכים וחוות דעת) לאחר תום שמיעת הראיות. הכלל שנקבע בפסיקה בעניין זה הוא, כי יש לשמור על הכללים בדבר סדרי הבאת הראיות, ובהם העיקרון לפיו על בעלי הדין להגיש את ראיותיהם "בחבילה אחת", בשלב ההוכחות, כך שבסיומו יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה (ראה: ע"א 507/64 ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי, ואח', פ"ד יט(4) 339). רק במקרים חריגים יאפשר בית המשפט הגשת ראיות לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, ואף בשלבים מאוחרים יותר, לרבות בשלב הערעור (ראה, למשל, ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738). בדונו בבקשה לחרוג מסדר הבאת הראיות, על בית המשפט להביא בחשבון את מגוון השיקולים הנוגעים לעניין ובראשם השאלה האם הגשתה של הראיה הנוספת דרושה לשם ברור האמת, ויש בה כדי לסייע לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 580). עוד מתחשב בית המשפט באופי הראיה הנוספת, והאם המדובר בראיה "טכנית" ו"פשוטה" אשר הגשתה אינה כרוכה בשיבוש של ממש בסדרי דין ובגרימת עוול מהותי לבעל הדין שכנגד (ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין,  פ"ד מה(2) 89, 96); מהו השלב אליו הגיע המשפט. ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, כך יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479); האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 661, 666), ומה הטעם שניתן על ידו לאי הבאת הראיה בעיתה (רע"א 1297/01 הנ"ל, בעמ' 579).

מן הכלל אל הפרט.

5.                  לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, איני רואה להיענות לבקשת המשיב להגשת מסמכים נוספים כראיות. להלן אבאר עמדתי.

ראשית, המדובר בתיק סבוך וגדוש במסמכים אשר שמיעת הראיות בו הושלמה. כאמור, כלל ידוע הוא, כי על בעל דין להביא את ראיותיו כמקשה אחת, ואין הוא רשאי להביאן לשיעורין. התנהלותו של המשיב בתיק זה מתאפיינת בהגשת בקשות חוזרות להגשת מסמכים, או חלקי מסמכים, אשר, לפי הטענה, הגיעו לידיו "רק בימים אלה". מאז הוגשה הבקשה בתיק העיקרי, "טפטף" המשיב לתיק בית המשפט מסמכים שונים, תצהירים וחוות דעת. בדיון מיום 3.11.05, ביקש ב"כ המשיב שהות נוספת " להעמיק את הבדיקות העובדתיות והמשפטיות מטעם המשיב על מנת שבסופו של דבר יוגש תצהיר משלים נוסף מטעמו". בהמשך הדיון הסכים ב"כ המשיב, עו"ד שיפטן, כי יוגש תצהיר אחד כולל של המשיב, שעם הגשתו יושבו למשיב כל התצהירים שהוגשו על ידו עד לאותו שלב. עו"ד שיפטן ביקש שהות לערוך את התצהיר האמור עד לסוף חודש פברואר 2006, ובהחלטה שנתקבלה באותו יום נקבע, כי התצהיר הכולל והמשלים מטעם המשיב יוגש עד ליום 28.2.06. כמו כן, ניתנה באותו דיון החלטה המורה למבקשת להגיש את תשובתה בתצהיר, אשר יוגש 90 יום לאחר מכן. תצהיר כולל של המשיב החובק מסמכים רבים ומספר חוות דעת הוגש ביום 9.3.06. תצהיר כולל מטעם המבקשת הוגש ביום 7.6.06.

ביני לביני הגיש המשיב מספר בקשות שעניינן גילוי וחשיפה של מסמכים נוספים שהוא מעוניין בהגשתם. בכל אותן בקשות ניתנו החלטות לגופו של עניין (ראה, למשל, בש"א 4230/05 שעניינה הסכם שנערך בין המבקשת לבין חברת UBS; בש"א 1258/06 אשר התייחסה לטופס דיווח לרשויות המס בארה"ב; בש"א 3730/06 שעניינה מסמכים המתייחסים להליכי מימוש של נכסי Lee Hall; בש"א 3762/06 שעניינם מסמכים המופיעים כנספחים לתצהירי המבקשת). לא למותר להתבונן מקרוב, למשל, ב-בש"א 3730/06 אשר הוגשה ביום 19.11.06, כחצי שנה לאחר שהמשיב הגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו. באותה בקשה ביקש המשיב, בין היתר, להורות למבקשת להמציא לידיו: פירוט כל התקבולים הקשורים לחשבונות הבנק של הלוואת Lee Hall; פירוט כל ההוצאות הקשורות להלוואת Lee Hall; כל דפי החשבון הקשורים להלוואת Lee Hall בהן מפורטות כל התנועות בחשבון החל מחודש ספטמבר 2001; אסמכתאות להעברות בנקאיות של סכומים שונים; פירוט התקבולים ממכירת נכסי Lee Hall ועוד. בהחלטה מיום 1.2.07 נדחתה הבקשה מחמת השלב הדיוני בו הוגשה, היותה בגדר הרחבת חזית וטעמים נוספים, כאמור שם.

ביום 29.11.06 התחילה שמיעת הראיות בתיק, וזו הסתיימה ביום 17.5.07. מטעם המבקשת העידו חמישה עדים, כולם תושבי ארה"ב אשר הגיעו לישראל לשם מסירת עדותם. מטעם המשיב העידו שלושה עדים, מתוכם עד אחד שהוא תושב חוץ (תומס ארג'מנדי).

הנה כי כן, הדיון בתיק הסתיים לאחר שניתנו למשיב הזדמנויות רבות לערוך את הגנתו. לא ניתן בשלב זה לפתוח את הדיון מבראשית ולהתיר הגשת ראיות נוספות מבלי שתהיה לכך הצדקה של ממש. אך מובן, כי התרת הגשתן של ראיות נוספות מטעם המשיב תחייב לאפשר למבקשת להגיב על כך, בין היתר, על ידי הגשת ראיות נוספות מטעמה. אזכיר, כי עדי המבקשת מתגוררים בארה"ב והגיעו לישראל כדי להיחקר על תצהיריהם, והרחבת היריעה באופן המבוקש על ידי המשיב עשויה להביא לצורך בזימונם החוזר למתן עדות. המשיב לא תמך את בקשתו בהסבר ראוי, אשר יש בו כדי להצדיקה. הטענה כי המדובר במסמכים שהגיע לידיו בעת האחרונה - אין די בה. המשיב אינו מבאר מדוע לא טרח לקבל לידיו מסמכים אלה לפני כן, במסגרת הליכי הגילוי והעיון בתיק זה. כאמור בתשובת המבקשת, נראה גם כי מסמכים אלה מצויים בידיו של המשיב זה מכבר. למשיב ניתנה שהות רבה להיערך להגשת ראיותיו, והוא עשה כן. לא מן הנמנע שבעוד תקופת מה יצוץ מסמך נוסף שלא נודע עליו עד כה. כך לא ניתן לנהל את הדיון המשפטי. אין המדובר ב"פינג פונג" שבו ניתן לשלוף ראיות באופן הדדי הלוך וחזור, אלא במהלך אחד של הגשה מרוכזת של כל הראיות, בכפוף למקרים חריגים ויוצאי דופן, שענייננו אינו נמנה עליהם. כפי שנאמר ב- ע"א 579/90 הנ"ל (מפי כבוד השופט חשין): "... דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב'חבילה אחת' - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? '... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה' (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339, מפי השופט זילברג)" (בעמ' 742).

עוד יש לציין, כי המסמכים שהגשתם מתבקשת מתייחסים לאירועים שאירעו, לפי הטענה, לאחר שניתן פסק החוץ. במסגרת תשובתו לבקשה כבר הביא המשיב בפני בית המשפט נתונים רבים המתייחסים לאירועים כאלה. בהקשר זה טוען המשיב, בין היתר, כי החוב לו ערב נפרע לאחר שניתן פסק החוץ. אשר לכך, גם אם על בית המשפט, בדונו בבקשה לאכיפת פסק חוץ, לשקול את נפקותם של אירועים מאוחרים למועד מתן הפסק במסגרת שיקוליו אם להורות על אכיפת הפסק הזר (ראה: ע"א 555/84 חיים פוקס נ' עדנה (פוקס) מנצ'יק, פ"ד לט(3), 386; ס' ו' פסברג, על סופיות בפסקים זרים, משפטים י"ח, 35), לא ניתן להלום מצב דברים שבו "יתחרה" בית המשפט עם המציאות החיה שלאחר מתן פסק החוץ. הטלת חובה על בית המשפט להתעדכן באופן שוטף בדבר אירועים שלאחר מתן הפסק נוטלת מבית המשפט את היכולת לדון בבקשת האכיפה באורח מסודר ולקבל החלטה בה. עוד יש לציין, כי המבקשת הסכימה, לא אחת, לעקרון כי ככל שנעשו תשלומים על חשבון חובה של Lee Hall למבקשת, יש להפחית את חובו של המשיב בהתאם. היינו, אכיפת פסק החוץ, אם יוחלט על כך, לא תפגע בזכותו של המשיב לטעון כי חובו למבקשת פחת בשל פירעון.

שנית, המסמכים שהגשתם מתבקשת נועדו לתמוך בטענת המשיב לפיה חובה של Lee Hall, לו ערב המשיב, נפרע ונמחק מספרייה של המבקשת לאחר מתן פסק החוץ. המדובר בטענה ידועה של המשיב אשר כלולה בתצהיר מטעמו וכבר נתמכת, לכאורה, על ידי מסמכים שונים וחוות דעת שראה להגיש עד כה. למעשה, המבקשת אינה חולקת על קיומו של רישום כאמור, ולטענתה יש לה הסבר טוב לכך. הסבר זה נתמך בחוות דעת נגדית שהגישה. במצב דברים זה, חשיבותם של המסמכים הנוספים פחותה, שכן יש בהם אך כדי להוות תוספת כמותית על הקיים.

שלישית, המדובר במסמכים אשר הועברו בין צדדים להתדיינות משפטית מתוך צפייה סבירה, שעוגנה בהחלטה של בית משפט, כי תישמר סודיותם מפני גילוי פומבי מחוץ למסגרת ההליך המתנהל ביניהם. להסכמת הצדדים להליך בארה"ב ניתן ביטוי בכתב הן במכתבים שהועברו בין אותם צדדים והן בבקשה לאישור "צו החיסיון" שהוגשה על ידם ביום 4.5.07 במשותף לבית המשפט בטקסס, ארה"ב. מכל מקום, ל"צו החיסיון" המוסכם ניתן תוקף פורמלי ביום 17.5.07 על ידי בית המשפט בארה"ב, ועתה, אין מחלוקת בין בעלי הדין בהליך שבפני, כי המסמכים חוסים תחת "צו חיסיון" זה. אמנם, המשיב אינו צד להליך בו הוצא "צו החיסיון" וקיימת שאלה בדבר היקף חלותו של הצו על המשיב ועל ההליכים המתנהלים בישראל. ואולם, חרף כך, אני סבורה כי מן הראוי לכבד את הסכמת הצדדים ואת החלטת בית המשפט באותו הליך ולהימנע מקבלת המסמך. חשיפת המסמך מחוץ להליך תפגע באופן ממשי ובוטה בהסכמת הצדדים להליך שם ובצו בית המשפט, ואיני רואה הצדקה לעשות כן.

6.                  אשר לבקשה השנייה (בש"א 5562/07), המדובר בבקשה שהגיש המשיב ביום 15.5.07 שעניינה הגשתה של " חוות דעת מומחה של משרד רו"ח בינלאומי המתמחה בדין הספציפי נשוא התובענה דנן...". המשיב נימק בקשתו בטענה, כי " ביום 14.5.07 התקבל תצהירו של מר תומס ארג'מנדי הרצ"ב, ובהתאם לאמור בתצהיר זה התקבלו לידי המבקש [המשיב] מסמכים חדשים שיש בהם כדי לשפוך אור חדש על התנהלות המשיבה [המבקשת]" (סעיף א(1) לבקשה). יוער, כי לבקשה, אשר הוגשה באמצעות הפקסימיליה, לא צורף תצהיר ארג'מנדי, בניגוד לאמור בה. לטענת המשיב, המסמכים החדשים שהתקבלו תומכים בטענתו, כי המבקשת מסתירה מבית המשפט את העובדה שהחוב מושא פסק החוץ נפרע במלואו ולכן אין לחייב את המשיב לשאת בו. ודוק: המשיב אינו טוען כי שילם תשלומים על חשבון החוב או פרע אותו בדרך אחרת, אלא טענתו נסמכת על אופן רישומו של החוב בספריה של המבקשת. לפיכך, כך נטען, פנה המשיב למשרד רו"ח "בינלאומי" בבקשה לערוך חוות דעת אשר תקבע, כי החוב מושא התיק העיקרי נפרע.

7.                  המבקשת מתנגדת להגשת חוות דעת נוספת מטעם המשיב. לטענתה, ה"מסמכים החדשים" עליהם נשענת בקשת המשיב מצויים בידיו מזה זמן רב; המסמכים צורפו לחוות הדעת של עו"ד אלי קלארק, אשר הוגשה לבית המשפט מטעם המשיב; מסמכים אלה גם הוגשו על ידי המשיב ביום 9.3.07 לבית המשפט העליון בווירג'יניה; הנספחים לתצהיר ארג'מנדי כוללים מסמכים שאינם חדשים (פסק דין מיום 27.2.07 ועדות מיום 5.9.04). זאת ועוד. תצהיר ארג'מנדי, התומך כביכול בבקשה, נחתם בפני נוטריון ציבורי במדינת טקסס, ארה"ב כבר ביום 5.12.06 ולכן לא ברורה טענת המשיב כי קיבל את התצהיר לידיו רק ביום 14.5.07. עוד טוענת המבקשת, כי בקשת המשיב, בסופו של יום, אינה מגובה בתצהיר, שכן בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.5.07 נתן בית המשפט החלטה הדוחה את בקשת המשיב להגיש את תצהיר ארג'מנדי (בעמ' 74 לפרוטוקול). לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי אין בתצהיר שערך ארג'מנדי כדי ליתן הסבר מדוע נדרשת חוות הדעת שאת צירופה מבקש המשיב בשלב זה. עוד נטען, כי תמוהה העובדה שהתצהיר כולל עובדות ותאריכים המאוחרים למועד חתימתו. המבקשת מדגישה, כי המועד להגשת ראיות הצדדים, לרבות חוות דעת מומחים חלף זה מכבר. קבלת חוות הדעת בשלב זה של ההליכים, לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות וחקירת המצהירים, תפגע בזכויותיה באופן ממשי ותאלץ אותה לערוך חוות דעת נגדית מטעמה ולהזמין לעדות, פעם נוספת, עדים. עוד טוענת המבקשת טענות בדבר העמימות שבבקשת המשיב, בדבר הרחבת חזית המחלוקת, ובדבר היעדר תום לב בהתנהלות המשיב בכלל ובהגשת הבקשה בפרט.

8.                  לאחר שנתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים, איני רואה להיענות לבקשת המשיב להגיש חוות דעת מומחה בשלב זה. הטעמים שהובאו לעיל, המונחים ביסוד ההחלטה שלא להתיר את הגשתם של המסמכים הנוספים, יפים גם באשר לבקשה בעניין חוות דעת המומחה, ואף מקל וחומר. על שנאמר ניתן להוסיף, כי לא הובא כל הסבר מספק מדוע לא הוגשה חוות הדעת במועד הגשת הראיות, ומדוע הגשתה מתבקשת בשלב כה מאוחר של ההליך. אזכיר, כי, הלכה למעשה, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לא למותר לציין, כי הבקשה מתייחסת לחוות דעת ערטילאית, אשר טרם נערכה, ועל פי הבקשה להתיר הגשתם של מסמכים נוספים  נראה כי עדיין לא הסתיים אף שלב איסוף החומר לעריכתה. על פני הדברים נראה, כי לא הייתה מניעה לערוך חוות דעת כזו במועד, בשים לב לטענותיו של המשיב, כי לא נותר חוב שעליו לפרוע, הכלולות כבר בתשובתו להמרצת הפתיחה, ובשים לב למועד עריכתם של המסמכים שעל יסודם הוגשה הבקשה. המשמעות של התרת הגשתה של חוות דעת מטעם המשיב בשלב זה, הנה חידושו של הדיון אשר הסתיים, שכן הגשתה של חוות דעת איננה סוף פסוק. המבקשת תוכל אף היא לבקש להגיש חוות דעת נוגדת או להעיד עדים נוספים מטעמה, ועל הראיות הנוספות יהא לעמוד במבחן החקירה הנגדית. לכך אין הצדקה בנסיבות העניין.